היסטוריה
כל מי שמגיע לירושלים היום, יוכל להתרשם בקלות כי שוק מחנה יהודה הינו בראש ובראשונה אטרקציה תיירותית. אבל לשוק מחנה יהודה (שוק המזון המרכזי של העיר ירושלים) היסטוריה בת למעלה מ-100 שנה. (לפני שנמשיך שימו לכם ברקע את השיר שנכתב מתוך אחת הסימטאות המפורסמות של השוק – ״האגס 1״)
השוק, הממוקם בין הרחובות יפו ואגריפס, קרוי על שמה של השכונה הסמוכה מחנה יהודה. תחילתו של השוק בסוף המאה ה-19 בתקופתה של האימפריה העות'מאנית, עת הביאו איכרים ערבים מן הכפרים בסביבה את תוצרתם למכירה לתושבי ירושלים.
האיכרים התמקמו סמוך לשכונת מחנה יהודה, במגרש ריק של משפחת חיים ולירו – משפחה יהודית אמידה. ואכן שמו הראשון של השוק היה שוק ולירו ורק מאוחר יותר החל להיקרא שוק מחנה יהודה. מכיוון שראשיתו של השוק בהתארגנות ספונטנית של איכרים קשי יום עבר עליו שנות ה-20 וה-30 ללא תשתיות, למרות כמה יוזמות של השלטון הבריטי ושל פרנסי העיר ותושביה.
במהלך השנים השוק גדל והתרחב, את האיכרים הערבים החליפו מוכרים יהודים. להיצע הראשוני שהתבסס על תנובת השדה (ירקות ופירות טריים) הצטרפו דוכנים של תבלינים, בשרים, ממתקים, כלי בית ומטבח, ביגוד וגם דברי מאפה, עסקי מזון זעירים ודוכני פלאפל.
השינוי הגדול שהחל בשוק, לא בא לידי ביטוי רק בהיצע של השוק כי אם גם במבנהו הפיזי. השילוב של בעלי דוכנים שרצו לעבור למבנים של קבע ולהתפרנס בכבוד ולאורך זמן, יחד עם לחציו של השלטון הבריטי על רוכלי השוק להסדרת תנאים היגייניים וסניטריים, הביאו להתרחבות השוק באמצעות הקמת מבנים של קבע. בהתחלה הוקמה שורה של חנויות על-ידי ישיבת "עץ חיים" ותורמים יהודים. בהמשך, נבנו עשרות חנויות נוספות ברחובות חדשים שנוסדו הנקראים היום רחוב ה״אגס״ (המתואר כביתם של משפחת בנאי בשיר ״האגס 1״ שנכתב ע״י אהוד בנאי) ורחוב ה״תפוח״.
במהלך שנות ה-80, פעל אורי עמדי שהסתייע במינהל הקיהלתי של שכונת נחלאות ובעיריית ירושלים, והביא לשיפור גדול במראהו ובמעמדו של שוק מחנה יהודה.